הדסה ואח' נ' שופר סל ביג בע"מ ואח'

פסק דין

1. תביעת נזקי גוף בגין תאונת נפילה מיום 10.8.07. התובעת ילידת 1944. לטענתה נפלה על קליפות בצל בסופרמרקט של הנתבעת 1. התובעת סבלה בתאונה משברים בירך, באגן ובמרפק שמאל. הנתבעות (בעלת הסופר ומבטחתה בביטוח אחריות) שלחו הודעת צד ג' לחברת הניקיון של הסופר ומבטחתה. הנתבעת 1 תכונה לשם הנוחיות "שופרסל" וצד ג' 1 "ש.ניר".

2. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות מטעמם: מטעם התובעת ד"ר רינות , ומטעם הנתבעת ד"ר קליגמן . הצדדים הסכימו למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש (ישיבת 19.4.09) ומונה פרופ' שטהל.

3. מומחה ביהמ"ש לא נחקר, וחוות דעתו מקובלת עלי (ראה בהמשך). קביעתו הינה שלתובעת נותרה נכות צמיתה משוקללת בת 14.5%: 10% בגין שבר במרפק ו 5% בגין מצב לאחר שבר באגן. התובעת אושפזה ל 33 יום.

4. התיק נוהל בשאלות האחריות והנזק כאשר עיקר הראיות נגע לבירור סוגית האחריות. הן ביחסים מול התובעת והן במחלוקות שבין הנתבעות לצדדים השלישיים. אפתח בשאלת החבות.

5. התובעת טוענת כי ביום 10.8.07 עת שערכה קניות בסופר, והסתכלה על המדפים תוך כדי הליכה, דרכה על קליפות בצל וכתוצאה מכך החליקה ומעדה (סעיף 3 לתצהירה). בעלה, לא ראה את הנפילה אך היה במקום. הוא הגיע, הרים אותה, והושיבה על כיסא. היא טוענת שלאחר הנפילה הגיעה גם אחראית הסניף, הורתה לפועלים לנקות את המקום, והזמינה אמבולנס שפינה אותה לביה"ח.

6. בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי בעברה תאונת נפילה בבית, בה שברה את שורש כף היד. איני רואה חשיבות יתירה לנושא זה כאשר לא התרשמתי שהתובעת ניסתה להסתיר בכוונת מכוון תאונה זו בתשובותיה לשאלון (בהן לא דווחה על אותה תאונה). אין מדובר בפגיעה במרפק או באגן בגינן נפסקו אחוזי הנכות בתיק זה. עוד אישרה התובעת כי הסופר של נתבעת 1 מוכר לה שכן היא קונה שם באופן קבוע. גם לענין זה אין חשיבות יתירה לאור הנסיבות הנטענות: בין אם מוכר הסופר לתובעת ובין אם לאו, השאלה היא האם נכונה גרסתה, והאם מה שמעדה עליו התובעת צריך שיסווג כמכשול, ואם כן האם מדובר באחריות של נתבעת 1 או צד ג' 1 למיקומו של אותו מכשול, או אי סילוקו עובר לתאונה.

7. בחקירתה הנגדית בעמ' 25 לפרוטוקול, פרטה התובעת כי הגיעה כבר לקופה ואז נזכרה ששכחה לקנות בצל, והודיעה לבעלה שהיא הולכת להשלים החסר וחוזרת לקופה. היא התבוננה בדוכנים ולא על הרצפה והחליקה כלשונה "בבום אחד, כמו שמחליקים על שלג". רק לאחר שנפלה, ראתה שהיו שם קליפות בצל, וביקשה שיקראו לבעלה. ד"ר ברכה דגן שהיתה במקום ונתנה תצהיר לתובעת, ראתה אותה ממש לאחר אירוע הנפילה והלכה לקרוא לבעלה של התובעת (עמ' 26 שורה 7).

לשאלת ב"כ צד ג' ציינה התובעת כי לא מיהרה לחזור לקופה ולא הלכה מהר שכן היו שניים שלושה אנשים לפני בעלה (שהמתין לה) בתור לקופה. לדבריה נעלה סנדלים שחורים בלא עקבים.

ב"כ צד ג' הציג בפני התובעת תזה עובדתית לפיה נפלה כתוצאה ממכה שקיבלה מהעגלה והדבר הוכחש על ידה (עמ' 28 לפרוטוקול).

8. תמונות נ/5 מדגימות את אזור הנפילה כפי שאישרה התובעת בעמ' 25 לפרוטוקול. לדבריה היו הקליפות מפוזרות על הרצפה לא רק מתחת למדפי הירקות אלא ליד אותם מדפים הנחזים בתמונה. היא הדגישה כי לא נפלה סתם אלא החליקה. בעניין זה מקובל עלי כי אין משמעות לכך שבתעודות הרפואיות נרשם מפיה כי נפלה, להבדיל מהחליקה (אני מצין הדבר שכן ב"כ הנתבעת חקר בנקודה זו). גם מי שנפל כתוצאה מהחלקה יכול לתאר מילולית את האירוע בתורת נפילה. אין פה סתירה. באותה מידה ואף מקל וחומר יכול שמי שרושם התיעוד הרפואי שמע המילה "החלקה" ועשה שימוש במילה נפילה.

9. העדה ד"ר דגן אישרה בתצהירה בסע' 3, כי ראתה שהתובעת נפלה לאחר שהחליקה ומעדה על קליפות בצל שהיו פזורות על הרצפה. ניסוח כללי זה אינו מבהיר האם ראתה העדה את רגע הנפילה עצמו. ומתיישב מבחינה מילולית הן עם האפשרות שהעדה ראתה את הנפילה והן עם האפשרות שהעדה חזתה בתובעת שרועה על הרצפה רק לאחר שנפלה.

הצלבה עם חקירת התובעת בעמ' 26 שורה 7, ועמ' 27 שורה 1, מעלה שהאפשרות השניה היא הנכונה כלומר הגב' דגן לא היתה עדה לנפילה עצמה. עם זאת אישרה ד"ר דגן כאמור כי במיקום הנפילה היו פזורות על הרצפה קליפות בצל.

10. אין צורך להיזקק לספקולציות, שכן בפתח עדותה, ביקשה ד"ר דגן להבהיר במפורש, לאור נוסח סע' 3 לתצהירה, כי לא ראתה אכן את נפילת התובעת, וחזרה על כך מספר פעמים. היא הדגישה שהיא קושרת את נפילת התובעת לאותן קליפות בצל, בהן הבחינה הן לפני הנפילה והן לאחר הנפילה (במקום הנפילה); אך זאת בבחינת מסקנה, שכן את הנפילה עצמה לא ראתה; אלא הבחינה בתובעת רק לאחר המקרה, כשהיא שרועה על הרצפה, חשה לעזור לה, והבחינה כרופאה שמדובר בשבר קשה באזור האולנה. היא ביקשה שיזעיקו דחוף אמבולנס ואת בעלה של התובעת. בשלב ראשון לא זיהתה אותה, אך בשלב שני זיהתה שהתובעת מוכרת לה, מעבודתן המשותפת בעבר בקופת חולים. לאחר מכן, ולאחר שהתובעת כבר הושבה על כסא , מישהו מהסופר טאטא את קליפות הבצל.

11. יש לציין כי התייחסות העדה עצמה לנוסח של סע' 3 לתצהירה היה כאילו הוא מבטא טענה שהיא ראתה בעיניה את הנפילה ולכן ביקשה לתקן. כאמור קשה להתעלם מכך שהנוסח הלאקוני אכן "פוסח על שני הסעיפים" בענין עדות ראיה מכלי ראשון של הנפילה עצמה . ודומה שלא במקרה נבחר נוסח "משפטי" מעורפל זה "השומר על האופציות פתוחות". לשיטת ב"כ הנתבעים – עמדה העדה על התיקון, רק מאחר ונודע כי בעלה זומן לעדות, והאחרון מסר לחוקר בזמנו כי בכלל לא היו קליפות בצל באזור הנפילה.

התובעת אשרה אכן שגם בעלה של ד"ר דגן, מר דרור דגן, עמד לידה לאחר הנפילה; ורעייתו נגשה אליו לאחר הנפילה ואמרה שהיא מכירה את התובעת. אם כן, לדברי התובעת בחקירה, דרור כן ראה את הנפילה עצמה (עמ' 26 למטה).

12. דרור דגן עצמו העיד כי אינו זוכר בדיעבד אם ראה בעיניו את הנפילה עצמה, אך שמע את קול הנפילה ורץ להושיט עזרה עם אשתו (עמ' 45 לפר'). מקום הנפילה לדבריו היה ליד דוכני הירקות. בשאלה מי הגיע ראשון לתובעת – האם הוא או אשתו או שמא מר סמועי מהסופר (ראה להלן) השיב כי אינו זוכר מי הרים את התובעת, אך נדמה לו שהוא ורעייתו הגיעו אליה ראשונים (עמ' 46 לפר'). לשאלת המשך שהציג לו ב"כ התובעת האם הבחין בקליפות בצל במקום הנפילה – השיב שאינו זוכר.

13. ב"כ הצד השלישי הגיש את תמלילי השיחות שקיים חוקר מטעם מבטחת הצד השלישי עם התובעת ועם מד דרור דגן (בנפרד). הן דרור דגן והן התובעת אישרו שאכן זהו קולם בהקלטה (עמ' 29 שורה 5; עמ' 45 למטה).

עיינתי בתמליל הקלטת השיחה של החוקר עם דרור דגן (התמלילים הוגשו כאשר ניתנה אפשרות לחקור החוקר המקליט או להשיג על התאמת הקלטת לתמליל, ולא באה השגה כזו או בקשה לחקירת החוקר. ראה ההחלטה בסוף ישיבת 11.10.12, והודעה של ב"כ התובעת בהמשך). לא מצאתי שם שום סתירה מהותית לעדות התובעת או לעדותו של דרור דגן בביהמ"ש. החוקר שב ומנסה לדלות מהנחקר מה היה הגורם לנפילה והאם היה מפגע. העד שב ומנסה להיזכר ושב ומשיב שאינו זוכר, ואולם בפירוש אינו שולל ואינו מתיימר לשלול קיומו של גורם מחליק או מפגע אלא משיב שאינו זוכר לאשורה אולם נדמה לו שהיה מפגע כלשהו. התובעת החליקה, והשערתו של העד בשיחה הנה שהיה גורם להחלקה שכזו והיא לא נפלה סתם. ונדמה לו כי אכן היה משהו על הרצפה, בין רטיבות ובין פרי רקוב או דבר אחר, אך אין הוא מצליח להיזכר מה היה (ראה למשל עמ' 7-8 לתמליל). הוא מאשר שהנפילה היתה באזור הבצל (עמ' 18 לתמליל). גם אם לא "נשמרו" הקליפות שבאזור הנפילה בזיכרונו של העד , אין בכך מאומה. לא הקליפות היו ההתרחשות הדרמטית מבחינתו, אלא עצם הנפילה.

ביחס לתמליל השיחה של החוקר עם התובעת – בעמ' 13 לתמליל ייחסה התובעת את נפילתה לקליפות בצל שהיו מפוזרות על הרצפה ("לא ארגז אבל כל הרצפה היתה מלאה קליפות"). איני מייחס לפרט זה חשיבות שכן אין סיוע עצמי בהודעות חוץ בהן חוזר בעל הדין על גרסתו. אלא שיש גם לומר שסתירה – אין. בודאי לא סתירה אליה ניתן להתייחס כסתירה מהותית, להבדיל מפרט טפל שאין טיבו להיחרת בזיכרון בלא שינוי.